Hebrow
English
רקע גיאוגרפי גיאולוגי
אגמון החולה נמצא בליבו של עמק החולה, הנמצא במרכזו של השבר הסורי-אפריקאי. עמק החולה מוגבל בהעתקים גבוהים, במזרח - רמת הגולן, ובמערב - הרי נפתלי. בדרומו מוגבל העמק ברמת כורזים ובצפונו ברמת מטולה והרי הלבנון. אורכו של העמק כ 25 ק"מ ורוחבו כ 7.5 ק"מ. 
בתחילת המאה העשרים, היו בעמק החולה 13 קמ"ר אגם ועוד 47 קמ"ר ביצות עונתיות שהשתרעו מצפון לאגם. האזור היה מכוסה בצמחיית גומא פפירוס.תנודות מפלס מי התהום בין שיא הקיץ לשיא החורף שינו את שטח הביצות בין 8,000 ל - 47,000 דונם.
 
רקע היסטורי – אנושי
עמק החולה נתברך בכל התנאים כדי למשוך את האדם להתיישב בו. לפי הארכיאולוג הנודע אולברייט, שימש עמק החולה - יחד עם חלקי עמק-הירדן - מקום ריכוז עיקרי לאדם הקדמון, וראשית היישוב החקלאי. בתקופות היסטוריות קדומות נודעה לעמק חשיבות כעורק תחבורה בין הציביליזציות של המזרח העתיק, כחלק מ"דרך הים". שתי ערים שכנו בו בתקופת המקרא: העיר דן בצפון וחצור בדרום. בתקופת האימפריה העותומנית, הגיע לעמק, על ידי השליט המצרי, שבט הע'ווארנה. שבט בדואי שהתפרנס בעיקר מרעיית תאואים וקליית קנים.
כחלק מהתנועה ההתיישבותית הציונית בארץ ישראל של המאה ה 19, הוחלט על ידי ההנהגה הציונית, על הקמת יישוב יהודי בעמק החולה. היישובים העבריים הראשונים שהוקמו בעמק, היו יסוד המעלה וחולתה. 
 
ייבוש החולה
בשנת 1951, על פי החלטת ממשלת ישראל, יצאה לדרך תכנית ייבוש החולה, בהנהגת הקרן הקיימת לישראל, כחלק מחגיגות היובל להקמתה. המטרות של של התכנית היו:
א.      הכשרת קרקעות לחקלאות ולהתיישבות בעמק.
ב.      הגדלת פוטנציאל המים של המדינה, על ידי הפחתת ההתאדות מהאגם והביצות, והזרמת המים מאזור העמק לכנרת.
ג.       תעסוקה לתושבי האזור – פרויקט הייבוש עצמו והכשרת הקרקעות, כפועל יוצא, צרכו ידיים עובדות.
ד.      סילוק מכשול לתחבורה וסלילת עורקי תחבורה שתוכננו למען שימוש בטחוני, לאור המתיחות בגבול הסורי.
ה.     ניצול הכבול לשם דישון והפקתו כחומר גלם לתעשייה ולאנרגיה.
 
 הייבוש נעשה על ידי חפירת שתי תעלות ניקוז גדולות והעמקת אפיק הירדן שאפשרו זרימת מים חופשית דרומה והורידו את מפלס מי התהום בעמק.
 פרויקט ייבוש החולה שנעשה בשנים 1959-1951, תרם 60,000 דונם קרקע חקלאית המעובדת באינטנסיביות. בקצה הדרומי של העמק הושארו 3,000 דונם של שמורה טבעית. את הייבוש ביצעו בעיקר עולים חדשים. ייבוש עמק החולה הקטין את שטח פני המים החשופים לאטמוספרה והוריד את איבוד המים בהתאדות. ההערכה המקובלת היא שלפני הייבוש הסתכם האידוי בעמק ב - 68 מלמ"ש ולאחריו 40 מלמ"ש בלבד.
 
בשנות השמונים התגלו מספר בעיות קשות בעמק החולה. הקרקע שהתחמצנה הידלדלה בחומרי המזון שבה (בעיקר מיקרו-נוטריאנטים) וגדל הצורך בדישון. מוליכותה ההידראולית הנמוכה של הקרקע הצטרפה למגרעות והקשתה על העיבוד החקלאי. הזנחת הקרקע המריצה חמצון נוסף ושפיעת חומרי מזון לכינרת. התפרקות החומר האורגני במשך הקיץ העשירה את הקרקע בתרכובות חנקן (אמוניום וחנקן). ובחורף, בזמן הרטבת הקרקע, נשטפו תרכובות החנקן לתעלות הניקוז והם זרמו לכינרת בזמן השיטפונות. אדמת הביצה המיובשת הפכה המקור עיקרי של חומרי זיהום לכינרת.
אדמת הכבול, העשירה בחומר אורגני, שנחשפה לאטמוספרה בעקבות הייבוש התחמצנה בקצב מזורז והתרכובות האורגניות שבה התפרקו. הקרקע היבשה, שהידלדלה בתכולת החומר האורגני, איבדה את חוזקה המכני והתפוררה. כשהתרחשו משבי רוח עזים, התרומם אבק רב לאוויר ונישא ברוח והקרקע נסחפה. אדמת הכבול איבדה את נפחה והצטמקה, הן ישירות מהייבוש ומירידת תכולת המים והן בעקיפין בשל סחיפת הרוח, ופני השטח שקעו בהדרגה. תהליך החמצון שהוא תהליך אקסו-תרמי (פולט חום) גרם לפעמים להתלקחות ספונטנית תת-קרקעית שנמשכה לפעמים כמה חודשים.  מאמצים רבים הושקעו בכיבוי השרפות אך ללא הצלחה. הקרקע השרופה איבדה ממשקלה ומנפחה ושקעה עוד, וחומרי המזון שבתוכה הידלדלו. בסך הכול שקעו פני השטח בממוצע בקצב של כ – 10 ס"מ בשנה. במרכז העמק הגיעה השקיעה עד ל  7-6 מ' בהשוואה למפלסה מיד לאחר הייבוש. במשך השנים ננטשו כ 5,000 דונם.
בעיה נוספת שעלתה היא פגיעה במגוון המינים של בעלי החיים, בעלי הכנף והצמחיה באזור. עמק החולה היה ביתם של עשרות אלפי עופות, צמחים, דגים ובעלי חיים אחרים. מינים אנדמים נכחדו, ועופות רבים הפסיקו לקנן באזור. הביצה שמשה כמקום עצירה למנוחה ולהצטיידות במזון למיני ציפורים נודדות. פעמיים בשנה, בסתו ובאביב, חולפות בשמי ישראל כחצי מיליארד ציפורים      מכ 350 מינים שונים. ייבוש החולה יצר בעיה לעופות הנודדים.
במבט לאחור, המטרה להכשרת קרקע להתיישבות על חשבון הביצות הוגשם, ואכן עד היום את מרבית השטח מעבדים הקיבוצים והמושבים באזור. עם זאת תהליכי ההרס שהתפתחו בהדרגה הביאו את הרשויות לחשיבה מחודשת. מחקר הידרולוגי, חקלאי ואקולוגי ללימוד בעיות אדמת הכבול החל בשנות השבעים והתגבר עם הזמן. המסקנה הייתה שיש לשקם את העמק.
 
פרויקט שיקום אדמות הכבול
פרויקט שיקום אדמות הכבול, יצא לדרך בשנת 1994, לאחר מחקרים רבים, ולו מספר מטרות עיקריות:
א.      לשקם את קרקע הכבול באמצעות שליטה על מפלס מי התהום באופן שהשטח ינוקז בחורף ויימנע מהתייבשות בקיץ.
ב.      למנוע ניקוז מים עתירי חנקן לכינרת.
ג.       פיתוח תיירות בהכשרת 5,000 דונם פארק (בשטח שננטש) ובתוכו 1,100 דונם אגם מחודש.
ד.      שיקום, שחזור, טיפוח ושימור ערכי טבע ונוף.
הפרויקט מתקיים בזכות הבטחת האיזון בין צרכי הפיתוח התיירותי, שימור ערכי טבע והממשק חקלאי.
 
הביצוע – ביצוע הפרויקט הופקד שוב בידיה של הקרן הקימת לישראל. כחלק מהתהליך ההנדסי נחפרו תעלות באורך של 90 – 100 ק"מ לאורך ולרוחב העמק, השומרות את מי התהום בגובה מיטבי. נחפר אפיק הירדן ההיסטורי. נבנו כ 200 מתקנים ומבנים הידראוליים, נחפר אגמון החולה בשטח של 1,100 דונם ונבנו תחנות שאיבה המסלקות את מי הכבול להשקיית שטחים חקלאיים בעמק ובהר. הוחזרה צמחייה אופיינית למקום, נשתלו עצים ונוצרו בתי גידול מגוונים לבעלי החיים השונים.

בשנת 1998 לקחה על עצמה הקרן הקימת לישראל להמשיך ולתחזק את הפרויקט, על ידי תחזוק התעלות, הקמת תשתיות לתיירות, שתילת עצים וצמחייה.

 
12


שעות פעילות האתר
שעות פעילות האתר בשבועות
חדש באגמון החולה
תערוכות מתחלפות - זריחה באגמון החולה
הגן הבוטני באגמון החולה
ביקור הנשיא באגמון
הנשיא שמעון פרס בסיור באגמון
כתבת ה- BBC Wildlife על אגמון החולה
אגמון החולה - מומלץ מפה !
נחתם הסכם פארקים תאומים אגמון החולה ו Oak Hammock Marsh קנדה
 
עיצוב ועריכה:הגר ארט   תכנות:Code4u